|
במימדי הזמן האבולוציוני חמוסים בויתו יחסית לא מזמן. אפילו אצל חמוסים מבויתים מפותחת היטב תפיסת העולם הקדמונית "הפראית". הם הרבה יותר קרובים לטבע, מאשר חתולים או כלבים.
לכן צריך ללמד חמוסים החל מגיל הרך לא להיות אגרסיביים כלפי בן אדם. בהתפתחות הפסיכולוגית של גור החמוס קיימות תקופות קריטיות מסוימות, כאשר מתגבשים יחסיו עם עולם מסביבו, לרבות יחסיו עם בן אדם. זה קורה בגיל של 25-40 ימים: דווקא בתקופה זו נחוץ להראות לחמוסים שנשיכות חזקות הינן אסורות. באם תפספסו את הזמן הזה ותניחו להם, גמילתם של החמוסים מנשיכות תהיה הרבה יותר קשה ותיקח זמן רב יותר. זאת הסיבה שחמוסים מחוות או ממגדלים לא מנוסים כמעט תמיד אגרסיביים, הרי אף אחד לא הסביר להם כללי התנהגות. אז מה לעשות, אם קיבלתם חמוס די מבוגר (החל מ-4 חודשים ומעלה) וגם נשכן? האם אפשר לביית אותו ולהפוך לחיה חביבה, בלי שנפשם יפגע ? זה אפשרי, אבל עלול לדרוש מכם זמן וסבלנות. ככל שהחמוס בוגר יותר, כך תזדקקו ליותר זמן לבייתו. שיטת הביות פשוטה וקשה בו – זמנית: העניין הוא שההצלחה תלויה לא רק באופיו של החמוס, אלא גם מתכונות פסיכולוגיות שלכם ומידת התפתחות האינטונציה. כאשר חמוס זה עתה בא לביתכם, תנו לא זמן להתרגל לשטח החדש. בדרך כלל מספיק לו יום אחד עד שלושה. בתקופה זו עדיף להחזיק את החמוס בכלוב מרווח, אשר יש בו כל מה שדרוש לחיים נוחים: בית סגור, גישה מתמדת למים ומזון, ארגז צרכים(ארגז חול) ומקום לטיולים. מטרתכם בימים אלו – ליצור מגע ראשוני עם החמוס וללמוד את הרגליו. אתם תצפו בו והוא- בכם. לכן העבירו ככל שיותר זמן ליד הכלוב, דיברו אליו, האכילו במזון טעים. כמה פעמים ביום שחררו אותו בכדי יסתובב בבית. צריך גם לקחת את החמוס לידיים, אך על תתעקשו: אם הוא רוצה לרדת- אל תחזיקו אותו בכוח. אל תציקו לחמוס כאשר הוא יושן במפלט שלו: שיהיה לו שטח פרטי משלו. כאשר החמוס פחות או יותר יתרגל לשטח החדש, אפשר להגדיל את זמן הטיולים או בכלל להשאיר את הכלוב פתוח. החל מרגע זה מתחיל שלב הביות המורכב ומכריע ביותר. אתם צריכים להתחבר לחמוס ולעניין אותו. מאוד חשוב שהחמוס עצמו יגלה עניין בכם ויישאף לקשר עמכם. הדרך הקלה להשיג זאת הינה בעזרת משחקים. כל החמוסים אוהבים לשחק, אתם רק חייבים להבין, איזה משחקים מעדיף החניך שלכם. אי אפשר להגיד מראש, כמה זמן יעבור עד שתהפכו לחברים, זה תלוי באופיו של החמוס, ובכם. אבל, באם האינטונציה שלכם מפותחת היטב, יגיע רגע שתרגישו באופן מאוד ברור, שיש מגע עם החמוס. זה יכול לקחת חצי יום, ואולי חצי שנה. אך זכרו, שעד לרגע זה אין טעם לגמול את החמוס מנשיכות. הדרך היעילה ביותר מגמול את החמוס מנשיכות הינה משחק. בזמן המשחק החמוס יכול לנשוך קלות, אך זה יהיו חלק מהתנהגות משחקית. אין לזה חשיבות רבה, מכיוון שנשיכות אלו לא באות מתוך פחד או אגרסיה, ואינן קשורות לאינסטינקט שמירה עצמית. כאשר החמוס נסחף בזמן המשחק ומתחיל לנשוך, אתם "מסבירים" לו, מהן הגבולות שבהן הוא יכול להשתמש בשיניו החדות. הדרך היעילה ביותר במקרה כזה להסביר לחמוס שהוא "לא צודק" – זה לנשוך אותו חזרה במפרקת, אך תפסו את ראשו כך שלא ינשוך אתכם בפנים. החמוס לא ואוהב את זה ויניסה לרדת מהידיים. אל תשחררו אותו מיד בשום מקרה, אחרת הוא יפנים ש"נשכת- השתחררת" ויתחיל לנשוך כל פעם כשירצה לרדת מהידיים. החזיקו אותו דקה או שתיים, תוך שאתם נוזפים לו בקול רגוז, אז ליטפו אותו, הרגיעו מאט ושחררו. ככלל, מספיק משלוש עד עשר שיעורים כאלה בכדי שהחמוס יפסיק לנשוך חזק. אך זה רק כלל, יכולים להיות גם יצואי דופן. במקום לנשוך במפרקת אפשר גם להקיש קלות באפו של החמוס, או להתיז עליו קצת מים, אך אלו אמצעים פחות יעילים. כללי ההצלחה הם פשוטים: היו עקביים באילוף, אך בלי להרגיש כעס; אל תוותרו לו שום ניסיון לנשוך אתכם חזק, אבל גם אל תגזימו; היו קשוחים, אך גם אל תשכחו, שהחמוס שלכם הוא חבר שלכם. והכי חשוב- הקשיבו לאינטואיציה שלכם, פתחו אמפטיה כלפי חניככם. מאת: אלן קמינסקי צילום: אולג קולצ'ב אין להעתיק חומר ללא אישור בכתב מבעל האתר. |