בניגוד לדעה נפוצה, ריח חזק מופץ רק ע"י זכרים לא מעוקרים בזמן הייחום, לזכרים מעוקרים ולנקבות יש ריח חלש. בתנאי שיש תזונה נכונה  הריח של החמוס הוא הרבה פחות מריחו של כלב.

בלוטות השומן הממוקמות בעור, מפרישות חומר אשר נותן לפרוותו ריח מושק מיוחד. הריח הזה דומה לתערובת הריחות  של וזלין ודבש, הרבה אנשים אפילו אוהבים אותו. עוצמת הריח הוא בלתי מתמיד ומשתנה בהתאם למצב הפיזיולוגי של החמוס. בזמן הייחום הריח של נקבות משתנה ונהיה יותר חזק, זכרים בזמן הייחום גם מפיצים ריח חזק יותר מתמיד. אותו דבר יכול לקרות בזמן ההשרה. חוץ מזה, לגורים יש ריח אופייני, מיוחד אשר עובר עם גיל.

על מנת להקטין את עצמת הריח יש כמה כללים פשוטים.

החליפו לעיתים קרובות את המצע בביתו של החמוס. החלק הגדול של הריח נשאר על החפצים שנמצאים במגע עם החמוס; בשטח פתוח הריח עובר מהר, אך  בקן הוא נספג בתוך המצע בגלל אוורור חלש.

רחצו את החמוס לעיתים רחוקות. אחרי כל רחיצה בלוטות השומן נפתחות באופן מקסימאלי כדי להספיג את פרוותו של החמוס בהפרשה מגנה. כתוצאה, בעוד זמן קצר החמוס יריח יותר חזק מאשר לפני הרחצה.

השתמשו בשמפו מיוחד לחמוסים. כיום ניתן למצוא בחנויות של חיות מחמד שמפוים וספריים תוצרת חו"ל, אשר מנטרלים באופן יעיל את ריחו  של  החמוס  ל- 3-7 ימים. אחרי כל רחצה החליפו מצעי החמוס ובמידת האפשר שטפוף את הרצפות.

 

מאת: אלן קמינסקי
אין להעתיק חומר ללא אישור בכתב מבעל האתר.