כ- 45% מהמקרים נובעים מהתרבות מוגזמת (היפרפלזיה) של תאי בלוטת יותרת הכליה, כ- 45% אחוז אחרים מגידול ממאיר (אדנוקרצינומה) של הבלוטה וכ- 10% הנותרים מגידול שפיר (אדנומה) של הבלוטה. במקרים של גידול ממאיר בבלוטה, הגידול נותר מקומי ואינו שולח גרורות לאזורים אחרים בגוף.

סימני המחלה

המחלה עלולה להופיע בחמוסים מגיל שנה ועד ל-7 שנים אבל בממוצע לוקים בה חמוסים מעל לגיל 3.5 שנים. סימני המחלה מתבטאים במערכות העור והמין ובשינויים התנהגותיים. הסימן הבולט ביותר לעין הוא נשירה סימטרית של הפרווה שמתפתחת, בדרך כלל, מבסיס הזנב לכוון הראש ולא מערבת את הראש, הצוואר והרגליים. העור הנחשף מבריק ולעתים מקושקש. הפרווה עשויה לצמוח מחדש בסתיו ולנשור שוב באביב. הנשירה יכולה להופיע כהתקרחות מוחלטת (ראו תמונה) אך גם כדלדול של הפרווה.

בניגוד למחלת ה"קושינגס" בה הסימנים קשורים להפרשה עודפת של הורמון הקורטיזול, סימני ה- AAE בחמוסים מהווים ביטוי דווקא להפרשה עודפת של הורמוני מין (אסטרוגנים ואנדרוגנים): התנפחות איבר המין הנקבי כמו בייחום (גם בנקבות מעוקרות), בנקבות שאינן מעוקרות- ייחום שאינו עובר ואיבר מין שנותר נפוח וללא שינוי מעל ל- 3 שבועות, התפתחות של תוקפנות בנקבות ובזכרים מסורסים כנגד חמוסים אחרים במשפחה שבעבר הסתדרו איתם מצוין, סימון טריטוריאלי וטיפוס על חמוסים אחרים. בנוסף, עלול להתפתח בזכרים קושי במתן שתן עקב גדילה של בלוטת הפרוסטאטה שחוסמת את השופכה. החסימה עלולה להיות חלקית או מלאה עד כדי עצירת שתן מוחלטת.

סימנים נוספים כוללים גירוד בלתי פוסק של העור מסיבה בלתי ברורה, עייפות מופרזת וחוסר רצון לשחק, השתנה ושתייה מוגברים ובמצבים כרונים – חולשה ברגליים האחוריות.

מוסי לפני הניתוח, כל הפרווה נשרה מאזור הגב

אבחון

האבחון נעשה במרפאה הוטרינרית בדרך כלל על פי הסימנים הקליניים. אולטרא סאונד עשוי לעזור בעיקר בגילוי שינוי בגודל הבלוטה (גדילה) ושינויי מרקם קיצוניים. ברוב המקרים, שינויים אלה קטנים והאבחון בעזרת האולטרא סאונד – עלול לעתים להיות מאתגר.

בדיקת רמות קורטיזול בדם, המשמשות לאבחון מחלת ה"קושינגס" אינן תקפות בחמוסים משום שכאמור, אין בדרך כלל שינוי ברמות הקורטיזול בחמוסים הלוקים ב- AAE . בדיקות מעבדה לגילוי שינויים ברמת הורמוני המין שעשויים להצביע על קיום המחלה עדיין לא מעשיות בישראל.

לסיכום:

אבחון המחלה נעשה על פי הסימנים הקליניים כאשר האבחון הסופי והמדויק ביותר נעשה בזמן ניתוח החמוס (ראו טיפול במחלה).

מוסי לפני הניתוח, כל הפרווה נשרה מאזור הגב

הטיפול במחלה

הפתרון הטוב ביותר ל- AAE בחמוסים הוא כריתת הבלוטה ה"סוררת". קיימים פתרונות תרופתיים אך יעילותן בהפחתת הסימנים הקליניים בלבד ואינם מונעים את המשך התקדמות המחלה בבלוטה הפגועה. אנו שומרים את הטיפול התרופתי למצבים בהם רמת הסיכון בניתוח גבוהה כמו למשל במקרה של מחלת לב בו-זמנית. הטיפול התרופתי המשמש לריפוי מחלת ה"קושינגס" אינו יעיל בחמוסים. אדרנלקטומיה – ניתוח להוצאת בלוטת יותרת הכליה בחמוסים

לחמוסים שתי בלוטות אדרנל: שמאלית וימנית, כל אחת בקרבת הכליה שבאותו הצד. הבלוטה הימנית נושקת לאבי הורידים – הוריד המרכזי של הגוף המחזיר את הדם העני בחמצן אל הלב - ולכן מהווה אתגר לא קטן למנתח משום הסכנה הרבה של פגיעה באבי הורידים.

ברוב המקרים הבלוטה הפגועה היא השמאלית, אך קיימים מקרים בהם פגועות שתי הבלוטות. בתחילת הניתוח מתבצעת הערכה לגבי מצבה של כל אחת מהבלוטות ומידת הפגיעה בה ומתקבלת החלטה על המשך הפעולה. קיימות שתי אפשרויות:

בלוטה אחת פגועה. אנו כורתים את הבלוטה הפגועה.

שתי הבלוטות פגועות. כאן קיימות שתי אפשרויות פעולה.

הראשונה – כריתת שתי הבלוטות. פעולה זו קיצונית ובעייתית משום שהיא מחייבת טיפול בתחליפי הורמונים לכל חיי החמוס. שוב, אנו משתדלים להימנע מפעולה זו כמה שאפשר ומבצעים אותה לעתים נדירות ביותר.

השנייה - כריתת הבלוטה הפגועה ביותר וכריתה חלקית של הבלוטה האחרת. זו מעין "פשרה" שמניסיוננו – משתלמת בטווח הארוך. ברובם המוחלט של המקרים (מעל ל- 95%) אין צורך בטיפול בתחליפי הורמונים והחמוס חוזר לתפקוד בצורה טובה.

מוסי 3 חודשים לאחר הניתוח, הפרווה צמחה מחדש

החלמה, שיקום ותחזית לעתיד

ההחלמה מניתוח אדרנלקטומיה מהירה למדי ואנו נזקקים לתמיכה תרופתית בהחלמה לעתים רחוקות בלבד. היעלמות סימני המחלה היא הדרגתית ועשויה להימשך תקופת מה. ההחלמה כוללת צמיחה מחודשת של הפרווה, ערנות רבה יותר (נכונות לשחק ופחות שינה), חזרה לרמות שתייה רגילות וירידה בכמות הפרשת השתן.

בכ- 15% מהמקרים, חוזרים סימני המחלה לאחר תקופה של חודשים עד שנים ויש צורך לחזור על הניתוח שנית. במקרים אלה אנו שוקלים כריתה מלאה של הבלוטה הנותרת.

ולסיכום, מחלת AAE בחמוסים נפוצה ביותר, אינה מחלה קלה אך ניתנת לטיפול. כל חמוס מקריח הוא מועמד לבדיקה וטרינרית וניתוח במידת הצורך.

מוסי 3 חודשים לאחר הניתוח, הפרווה צמחה מחדש

 

מאת: דר' א. שור